החלטה בתיק ע"פ 4119/05

1.        המבקש הורשע בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד השופט ח' עמר), על-פי הודאתו, בעבירות של גניבת רכב, סיוע לסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והסתייעות ברכב לביצוע פשע. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בהן הודה המבקש, נדבר הוא עם שני נאשמים נוספים (להלן: מיכאל ואנדריי) לגנוב מיניבוס ולמכור אותו בעיירה דהריה שבשטח הרשות הפלסטינית. בליל 27.6.2005 פרץ אנדריי למיניבוס שחנה בבאר-שבע, אסף את המבקש ואת מיכאל והשלושה החלו בנסיעה מהירה ברכב, כאשר אנדריי נוהג בו. שוטרים שהוזעקו למקום בעקבות התרעה על גניבת המיניבוס הורו לשלושה לעצור, אולם אנדריי המשיך בנסיעה ואף הגביר את המהירות. השוטרים ניהלו מרדף אחרי המיניבוס, אולם בכל פעם שניסו לעוקפם סטה המיניבוס לעבר הניידת בחדות על מנת למנוע את העקיפה. לאחר מכן, ועל מנת שלא לאפשר את העקיפה, נסע המיניבוס ב"זיגזג" במרכז הכביש, סיכן כלי רכב שנסעו בנתיב הנגדי, ואף חצה צומת באור אדום. בהגיעו לאזור השוק שבעיירה רהט האט המיניבוס את נסיעתו, ומיכאל והמבקש קפצו ממנו והחלו להימלט רגלית. לבסוף, ולאחר שדרכו נחסמה ברחוב ללא מוצא, עצר אנדריי את המיניבוס.

2.        בגין העבירות בהן הורשע גזר בית המשפט על המבקש מאסר בפועל לתקופה של ארבעה עשר חודשים, וכן הורה להפעיל מאסר מותנה בן שנים עשר חודשים שעמד כנגדו, כך ששמונה חודשים מן המאסר המותנה ירוצו באופן חופף למאסר שהוטל עליו וארבעה חודשים ירוצו במצטבר. כן גזר בית המשפט על המבקש מאסר על תנאי לתקופה של שנים עשר חודשים שלא יעבור במשך שלוש שנים עבירה שהיא פשע. בגזר הדין ציין בית המשפט את חומרת המעשים בהם הורשע המבקש, את עברו הפלילי המכביד, הכולל הרשעה בעבירות הקשורות לגניבת כלי רכב, ואת העובדה שהעבירות בהן הורשע בוצעו בעוד מאסר על תנאי בר הפעלה תלוי ועומד נגדו. לפיכך, דחה בית המשפט את המלצת שירות המבחן להטיל על המבקש עונש מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות והטיל עליו את העונש המפורט לעיל.

3.        המבקש ערער לבית משפט זה על חומרת עונשו ובמסגרת הערעור עתר לעיכוב ביצוע עונש המאסר שהוטל עליו. בבקשה לעיכוב הביצוע, המונחת בפניי, טוען המבקש כי סיכויי הערעור טובים, נוכח חלקו הקטן במעשה וכן נוכח נסיבותיו האישיות וסיכויי שיקומו.  עוד טוען המבקש כי לא היה מקום להפעיל את המאסר המותנה, בשל כך שהעבירה בה הורשע אינה ממין העבירות המפעילות את התנאי.

4.        לא מצאתי מקום לעכב את ביצוע העונש שהוטל על המבקש. עיקר טענתו בערעור מופנית כנגד הפעלתו של המאסר המותנה, וטענה זו אין בה כדי להצדיק את עיכוב ביצוע העונש, שכן גם אם תתקבל הטענה עדיין יהא על המבקש לרצות ארבעה-עשר חודשי מאסר בגין העבירה שבה הורשע בכתב-האישום הנוכחי. תקופת מאסר זו הולמת, לכאורה, את חומרת מעשי המבקש, בהתחשב בעברו הפלילי המכביד וכן בנטייתו שלא לקחת אחריות על מעשיו ולהטיל את האחריות על גורמים חיצוניים, כעולה מתסקיר שירות המבחן. על-כן, הסיכויים שערכאת הערעור תקל בעונש זה הקלה משמעותית עד כדי הימנעות מעונש מאסר בפועל או הטלת עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות אינם גבוהים.

           מן הטעמים שלעיל, דין הבקשה להדחות. עם זאת, אני סבורה כי מן הראוי לקבוע את הערעור לדיון בהקדם האפשרי נוכח תקופת המאסר הקצרה, יחסית, שנגזרה על המבקש. המערער יתייצב לריצוי עונשו במזכירות הפלילית של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע ביום 25.5.2005 עד השעה 11:00.

           ניתנה היום, ‏ו' אייר, תשס"ה (15.5.2005)

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: